משה יונה רוזנברג

בשנת תשס"ט החלו מספר אברכים מקהילת תולדות אברהם יצחק להתאגד כאיש אחד בלב אחד בעיר ביתר. בקראוון דלוח וקטן מימדים נישאו ברמה תפילות רותחות וניגוני קודש השובים כל לב ומרטיטים כל נשמה. שנים מספר אחר כך, עם הרבה עמל ויגיעה, תוך השקעה כספית בלתי מבוטלת, זכו האברכים להיכנס לתוך בניין עשוי מחומר ומלבנים.

קומץ עסקנים, חדורי רוח עשיה, ממוקדי מטרה, לקחו על עצמם את המשימה לבנות בית כנסת מפואר עבור הקהילה, ובנין קהילתי לכל תושבי האזור, שיכיל בתוכו את הפעילות הענפה של הקהילה: תפילות, שיעורי תורה, מקוה טהרה, בית הוראה, ארגוני עשייה וחסד. וב"ה זכו להגיע להישגים נפלאים: כהיום בית דניאל ממוקמת בקומת הקרקע של הבניין. אולם אליה וקוץ בה.

רק הקומה הראשונה נבנתה והושלמה. כברירת מחדל ומחוסר אמצעים, הוסב האולם העתידי לבית המדרש הזמני. אך גדיים נעשו תיישים, ולא מה שמתאים לשנת תשע"ח מתאים לשנת תשפ"א. אברכי חמד נוספים מבקשים להסתופף בצל הקהילה, חפצים גם הם להרוות צמאונם הרוחני, אולם מקום אין. התשתיות לא מספקות מענה לכמות המתפללים הנוכחי.

דיונים אינסופיים הביאו את העסקנים למסקנא אחת מתבקשת: והגיענו. בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם להשלים את בית חיינו לשם ולתפארת.
אנו יוצאים למגבית שתכליתה להגיע ליעד.

לא מדובר פה בהוספת טלאי על טלאי או בהרחבה נוספת לחלק הקיים. המגבית והגיענו מיועדת להשלים את פוטנציאל הבניין ולבנות את שתי הקומות מעל הקיים: קומת בית המדרש וקומת מקווה הטהרה. יחד, שלשת הקומות, יתנו מענה אמיתי לצרכי הקהילה, ירוויחו את דעתם של המתפללים, ולאחר יותר מעשור להניח רגליהם על אדמה מוצקה, ולזכות לומר "הגענו למנוחה ואל הנחלה".

זה הזמן להכיר בגבורת אלו שלקחו על עצמם אחריות כה גדולה, מטרה כל כך משמעותית, יעד כל כך נכסף וכל כך קדוש: בניית משכן לה' ולתורתו בתוככי בעיר התורה ביתר. בטבורה של הרחוב. במרכזה של השכונה, כאן יוקם בית ה'. מכאן תצא האורה זו תורה.

אנא עמדו לימיננו, ועזרו לנו להכריע לחנוך את הבית הגדול הזה, עזרו לנו להדליק את האור הגדול בעזרת תמיכתכם הנכבדה.